איך נראית חצר גן אידיאלית?
ומה צריך להיות בחצר בית ספר שמיטיבה עם התלמידים?
בטוח שלא "שטיח" של אבנים משתלבות או דשא פלסטיק.
במסגרת הליווי של גננות וצוותי הוראה, מתבקשים מנחי הרשת הירוקה לא פעם לייעץ בעיצוב מחדש של החצר, כך שתתאים יותר לאורח החיים המקיים שרוצים לקדם בגן או בבית הספר.
בתכנון או בעיצוב חצר, אנחנו יודעים מהם העקרונות החשובים לנו ביותר: חיבור לטבע ומשחק חופשי.
באחרונה נפגשנו עם יפעת גל שפייזמן, אדריכלית נוף ותכנון עירוני העוסקת בין השאר בתכנון גנים ובתי ספר בגישה הביופילית (ביופיליה = הנטייה האנושית הטבועה בנו לאהוב את הטבע). שמענו ממנה מהם המאפיינים שחייבים להיות בכל חצר – ובאופן לא מפתיע, הסכמנו עם כל מילה:
הרבה הרבה טבע
צמחייה מגוונת, החל מצמחים משתרעים ועד עצים – גם עצי פרי וגם עצים לטיפוס (כן, כן!), וכמובן גינת ירק, גינה מזמנת חרקים וציפורים ועוד. הצמחייה היא דבר משתנה, היא מסקרנת ומספקת עניין וגירויים לכל החושים ומאפשרת לילדים להפעיל את הדמיון. רצוי שגם המתקנים השונים בחצר יהיו מחומרים טבעיים, שיש להם מרקם מעניין ומשתנה עם הזמן.
גיוון ועניין
ילדים משועממים הם ילדים מתוסכלים. אם המשחק או המתקן מאפשרים לעשות רק דבר אחד – הילדים ממצים אותם במהירות. על החצר להיות מגוונת, עם מקומות גבוהים ונמוכים, גלויים ונסתרים. צמחייה בחצר משתנה על פני עונות השנה ומזמינה "חברים" מעניינים כמו ציפורים, פרפרים או חרקים. המשחקים והמתקנים "פתוחים", כלומר מאפשרים לעוף על כנפי הדמיון. זה לא חייב להיות יקר. תתפלאו כמה דברים אפשר לעשות ממקלות, חבלים ואצטרובלים או מחול ומים….
מרחבים למשחק חופשי
משחק חופשי הוא הדרך של הילדים "להתאמן" באיך חיים ומתפקדים בחברה ובעולם. הילדים צריכים לשחק תופסת ומחבואים, להציג הצגות, לדמיין דמיונות ולהמציא משחקים. אז תנו להם שיחים להסתתר בתוכם או מאחוריהם, ארגז חול ליצור בו עולמות, בימה וארגז תחפושות, סולמת או עץ לטפס עליהם ופינת "זולה" או אוהל למנוחה ולהתרגעות.
אפשרות לקחת סיכונים מחושבים
התמודדות עם אתגר ועם סיכון חיונית להתפתחות ולבריאות הנפשית. ילדים מגיל רך צריכים ללמוד להעריך סיכונים, להתנסות ולבחור מה הם יכולים לעשות ומה לא. צריך לאפשר להם לטפס, לקפוץ, להתנדנד או להיזהר מצמח דוקרני ולסמוך עליהם, שיידעו איפה לעצור.