מאיזה גיל צריך להתחיל לעסוק בנושא האקלים והאם יש מקום לחינוך אקלימי בגני הילדים? נערכים לעידן הבא: מאמר שלישי בסדרה.
מאת: אירית לדור, ד"ר יעל ברקי גטניו וגילה לוי הוברמן – הרשת הירוקה*
כולנו תלויים במערכות האקולוגיות הטבעיות המקיימות אותנו וממלאות תפקיד מרכזי בבריאות, בשלומות (Wellbeing) ובאיכות החיים שלנו. בעשרות השנים האחרונות מצבן של מערכות אלו הולך ומחמיר. זיהום האוויר, האדמה והמים, אובדן שטחים פתוחים והכחדת מינים מואצת הן רק דוגמאות בודדות למשבר סביבתי חמור, המחריף בעקבות שינויי האקלים.
שינויי האקלים כבר נוכחים במציאות שלנו וההשפעה של השלכותיהם תלך ותגבר. מחקר מיוחד שבוצע בשיתוף פעולה של 120 מדענים מ-35 מוסדות אקדמיים מובילים יחד עם האו"ם (Watts et al.,2019) קבע שילד שנולד היום יחווה עולם חם יותר ב-2-4 מעלות בממוצע בהשוואה לעידן שלפני המהפכה התעשייתית, וכי "בריאותם של ילדי העולם כבר מושפעת לרעה משינויי האקלים".
לנשות ואנשי החינוך, יש אחריות לטפח את השלומות ואת הרווחה הגופנית, הנפשית והחברתית של הילדים הצעירים, לסייע להם להתפתח, להגשים את הפוטנציאל שלהם ולעצב עתיד משותף הבנוי על רווחת הפרט, הקהילה וכדור הארץ (מצפן הלמידה 2030, OECD). איך נעשה זאת כאשר תנאי החיים המוכרים לנו משתנים לנגד עינינו?
בגיל הרך החינוך לקיימות מנסה לבסס את הבנת התלות שלנו במערכות האקולוגיות הטבעיות באמצעות חיבור לטבע, התבוננות והתנסויות, תוך טיפוח ערכים של אחריות וכבוד לסביבה. יחד עם הבנת התלות שלנו בסביבה אנו בונים את היסודות לחברה בריאה וצודקת יותר באמצעות חינוך ערכי, ששם דגש על ערבות הדדית, על שיתוף פעולה ועל טיפוח חוסן אישי וקהילתי. אולם מה בין חינוך לקיימות לחינוך העוסק בשינוי האקלים? והאם יש בכלל מקום לחינוך אקלימי בגיל הרך?
מהו חינוך אקלימי
ניתן להגדיר חינוך אקלימי כביטוי ייחודי של חינוך לקיימות, המתייחס לשינוי האקלים, להיערכות להשפעותיו על חיי היומיום שלנו ולצורך בהסתגלות לשינויים (אדפטציה). כמו כן, לאופן שבו אנו יכולים לפעול על מנת לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית שלנו, ובכך את השלכות שינוי האקלים (מיטיגציה).
במאמר של הרשת הירוקה "נערכים לעידן הבא: חינוך אקלימי כ"רעיון גדול" בבית הספר" נכתב: "הוראת משבר האקלים היא הזדמנות חינוכית ראשונה במעלה, המאפשרת לשאול שאלות ערכיות מהותיות על מקומו ותפקידו של האדם בעולם, תוך עיסוק בנושא רלוונטי ואקטואלי ואימוץ פדגוגיה חדשנית. חינוך אקלימי הוא נושא שניתן להגדירו כרעיון גדול, כזה הטעון במשמעות הן עבור הלומד/ת והן עבור המלמד/ת ומהווה את הלב ואת עמוד השדרה של העשייה החינוכית כולה".
למרות שמדובר בנושא מורכב, אנו סבורות כי חינוך אקלימי הוא צורך השעה ועלינו להנגיש אותו לכל אדם בכל גיל, החל מהגיל הרך. גן הילדים משמש כמתווך בין הילד/ה לבין החברה והוא אפיק השפעה מרכזי, התורם לעיצוב זהותם הערכית של הילדות והילדים, המאפשר לנו לבחון ולהגדיר מחדש את התרבות והנורמות שלנו. זוהי הזדמנות להניח את התשתיות לידע, למיומנויות ולערכים הנוגעים להשפעות של שינוי האקלים על חיי היומיום שלנו ולאופן שבו אנו יכולים לפעול.
הידע נמצא אצל הגננת
חוקרים העוסקים בחינוך לקיימות מזהים את הילדות המוקדמת, מלידה עד גיל שמונה, כחלון זמנים חשוב במיוחד לפיתוח אוריינות סביבתית (North American Association for Environmental Education [NAAEE], 2016). לדברי החוקרים, מודעות אקולוגית (Corraliza & Collado, 2019), גישות סביבתיות (Otto, Evans, Moon, & Kaiser, 2019), תודעה סביבתית (Jørgensen, 2016) וחיבור לטבע (Phenice & Griffore, 2003) – מתחילים להתפתח ולהיווצר בילדות המוקדמת. לכן כבר בגילאים אלו חשוב לעסוק בהיבטים הנוגעים לשינוי האקלים כחלק מהחינוך לקיימות.
לשיטתנו, מי שצריכה להחזיק את הידע על שינוי האקלים היא הגננת, יחד עם שאר צוות הגן. המטרות שיעמדו לנגד עיניה של הגננת הן לחשוף את הילדים להיבטים הנוגעים לשינוי האקלים, לסייע להם לפתח חוסן ויכולת התמודדות עם השלכות של שינוי האקלים ולשאוף להפחתת טביעת הרגל הפחמנית הן בגן והן במעגלים הסובבים (משפחות, קהילה). המודעות של הגננת לשינוי האקלים תבוא לידי ביטוי בפדגוגיה, בנראות, בתשתיות ובניהול זמן (הבנייה של שגרות / בניית סדר היום) בהתאם לאופי הגן, לתרבותו ולמקום שבו הוא נמצא.
מובן מאליו כי אין מקום לשיח ישיר עם ילדי הגן על משבר האקלים ועל השלכותיו, שכן הם לא בשלים לכך מבחינה קוגניטיבית ורגשית. יש לשים לב שאין מפחידים את הילדים, גורמים לתחושת חרדה או תחושה של חוסר אונים אל מול המשבר. יש להתמקד בחינוך הערכי-רגשי: פיתוח התבוננות, פליאה, סקרנות ותחושת שייכות למקום כבסיס, שעליו יתפתח גם ההיבט הקוגניטיבי של הבנה וידע על העולם. חשוב לשים דגש על היכרות ויישום פתרונות למיטיגציה (צמצום צריכה, ריבוי שטחים ירוקים ובמיוחד עצים ומעבר לאנרגיה מתחדשת) ואדפטציה לשינוי האקלים.
עקרונות של חינוך אקלימי בגיל הרך:
תכנים העוסקים בהיבטים אקלימיים: ילדי הגן לא מסוגלים להבין את המשמעות של אקלים, ולכן בגן מתייחסים למזג אוויר. מתוך הלמידה ההתנסותית בעולם האמיתי הגננת יוצרת תשתית להבנה של היבטים אקלימיים ושינויים: חום מול קור, סוגים של זיהום, התנהלות מותאמת מזג אוויר, חשיבות הצל במרחב הציבורי וכדומה.
חיבור בלתי אמצעי לטבע: שהייה, משחק ולמידה קבועה בטבע מפתחים הבנה של תהליכים בעולם שסביבנו (כדוגמת מזג האוויר שהוזכר לעיל), תורמים לפיתוח מיומנויות חקר, יכולות פיזיות וכישורים חברתיים. חיבור רגשי לטבע מפתח תחושת אחריות, דאגה וכבוד לכל הסובב אותנו.
פדגוגיה של יזמות ויצרנות: התנסות במלאכות יד שונות, תיקונים ושימוש חוזר בחומרים קיימים בהתאם למודל הכלכלה המעגלית. הקניית מיומנויות של "עשה זאת בעצמך" והיכרות עם חומרים ומקורם מאפשרות העמקת ההבנה של תהליכים בעולם והתייחסות אחרת לתרבות הצריכה.
חיזוק תחושת האחריות ותחושת מסוגלות וקידום פעלנות: הילדים שותפים בכל אורחות החיים של הגן תוך עידוד הילדים לפעול כדי להשפיע על סביבתם, בגן ומחוצה לו. פעולות למען האקלים במסגרת הקהילה, לדוגמא, מגבירות את תחושת השייכות והרצון להשפיע ומחזקות גם את החוסן הפנימי של ילדי הגן וגם את החוסן של הקהילה.
חיזוק מיומנויות חברתיות רגשיות (SEL) המסייעות לפיתוח חוסן והתמודדות עם תנאי אי וודאות. פרקטיקות שונות של חינוך לקיימות וחינוך אקלימי בגיל הרך (חינוך ליזמות, חינוך חוץ, פעילות בגינה וכו') יכולות להוות בסיס לטיפוח ופיתוח מיומנויות רגשיות חברתיות.
היכרות ויישום פתרונות למיטיגציה המפחיתות את טביעת הרגל הפחמנית של הגן: חיסכון בחשמל ובמים, ריבוי עצים ומרחבים ירוקים, התקנת פאנלים סולאריים, שבילי הליכה בטוחים, מרחב יצרנות, גידול מזון, התנהלות בהתאם למודל הכלכלה המעגלית וכדומה.
היכרות ויישום פתרונות לאדפטציה המאפשרות היערכות לאירועי מזג אוויר קיצוניים: בידוד מיטבי של מבנה הגן, גגות וקירות ירוקים, מיקסום שטח חלחול למי גשם, אגירת מי גשם ומי מזגנים ומרזבים, מיקסום שטח מוצל ועוד. כל אלה מיועדים להיערך למצבים של חום קיצוני וממושך, אירועי גשם ושיטפונות, שלגים וכד'.
בניית שותפויות והרחבת מעגלי השפעה: יצירת שותפות עם ההורים (והמשפחות), הרשות המקומית וארגונים נוספים על מנת להרחיב את מעגלי ההשפעה ועל מנת לגייס את המשאבים הנדרשים להתמודד עם השפעות שינויי האקלים בהתאם לתנאים הסביבתיים המקומיים. שותפות תורמת להגברת החוסן הקהילתי החשוב ביותר להבניית חוויה של שייכות, עצמאות והעצמה.
"חשוב לי לגדל דור של אזרחים אכפתיים"
מור הלל, הגננת של גן חסידה בנס ציונה, היא דוגמה למחנכת שמונעת מחשיבה סביבתית ומההבנה, ששינוי האקלים דורש שינוי תודעתי והתנהגותי כבר מהיום וכבר מהגיל הצעיר.
מור: "כמחנכת את מחליטה מה חשוב לך. לי חשוב לגדל דור של אזרחים אכפתיים, קשובים ויוזמים, שיפעלו לאור האמירה "כל ישראל ערבים זה לזה", כשהערבות היא גם לאדם וגם לסביבה. האני מאמין שלי הוא, שאני יודעת שאני שולחת אותם לעולם הזה עם כלים של חשיבה, עשייה וגם של חוויה רגשית, שמכוונים אותם להיות אזרחים אכפתיים. חשוב לי להעביר לילדים את המסר שיש בידיים שלהם אחריות. אם ילד יודע שמאמינים בו ומבין שיש לו באמת אחריות לסביבתו, הוא מפנים את זה. הוא מתחיל ליזום וליצור וממש עף עם זה לשמיים".
"הפגיעה האקוטית בכדור הארץ, זה בנפשי. הדברים יוצאים מאיזון. אני באמת חוששת שהנינים שלי לא יוכלו לחיות בכדור הארץ. זו לא רק ההתחממות אלא העניין, שבני האדם בוזזים את משאבי הטבע בחוסר כבוד נורא, ופוגעים בכדור הארץ בצורה שלא תאפשר לנו חיים. אני עושה את החיבורים בין המושג אקלים, זיהום ושמירה על כדור הארץ, כי זה בתוכי. ברור לי שהכול מוביל להתחממות אבל אני לא מדברת על זה בגן בכלל. אני מתחילה "מלמטה", איך מתחברים רגשית לטבע".
הערכים שמניעים את מור באים לידי ביטוי בעבודתה בגן, בתהליכים שהיא מובילה ובמה שהיא בוחרת ללמד. בנוסף על יציאה לטיולים קבועים בסביבת הגן ובגבעות הכורכר הסמוכות, לומדים בגן שלה על נושאים כמו סוגי זיהום בעולם: זיהום אוויר, קרקע מים ורעש.
"ברגע שהילדים למדו מהי סביבה ופיתחו רגישות וחיבור רגשי אליה, אנחנו לומדים בצורה עיונית מהם הדברים שפוגעים בסביבה. אני בחרתי ללמד על סוגי זיהום ועל זיהום מעשה ידי אדם, כדי להביא את הילדים לאקטיביזם ולאחריות אישית: איך נמנע, איך נקטין. בל"ג בעומר למשל הילדים החליטו שאין להדליק מדורה, ותלו פליירים בכל השכונה. לבקשת אחת הילדות אפילו התקשרנו יחד למשרד הבריאות, והיא דיברה עם הדוברת וביקשה שיגידו בטלוויזיה שאסור להדליק מדורות".
גם לגבי זיהום רעש התחילה מור עם למידה חווייתית שהתפתחה לאקטיביזם ממש, שכולו ביוזמת הילדים: דרך משחקים, פאזלים ועוד למדו הילדים על מבנה האוזן ואיך רעש יוצר נזק מצטבר. הם החלו לחקור רמות רעש בגן בעזרת מדי דציבלים מסוגים שונים, ובהמשך המחקר התרחב לבתים ולשכונה. בשלב הבא יזמה מור יום שיא של הגן בקניון נס ציונה. הורים וילדים נפגשנו בקניון, חילקו לעוברים ושבים דפי הסבר על זיהום רעש ומדבקות למי שהסכים להחזיר את הכבוד לשיח שקט ונעים. מור: "אפילו הגענו לרדיו העירוני של נס ציונה ודיברנו על זה, ובטיול השנתי נסענו לכנסת וביקשנו לחוקק חוק שבכל חנות בעיר יהיה מד רעש. כשהילדים עלו לכיתה א' הם ביקשו לשאול מהגן את מדי הרעש, כדי שיוכלו להסביר לחבריהם בכיתות על רעש וזיהום רעש".
"כאדם וכמחנכת בישראל, אני מאמינה בכוחם של הילדים לעשות שינוי ובכוחו של החינוך לעשות שינוי. הם אלה שיתקנו מה שאנחנו קלקלנו. אני מאמינה באמת שהדור הבא יתקן את עוולות הדור שלי, שעשה הרבה רע. חובה שהדור הזה יבין שעליו לנהוג באחריות על כדור הארץ".
עכשיו זה הזמן
בדוגמה שהבאנו ניתן לראות כיצד העמדות והערכים האישיים של הגננת מנחים אותה בבחירות הפדגוגיות שהיא עושה, וכיצד היא מנחילה לילדים את הבסיס לחינוך אקלימי דרך פיתוח יכולת התמודדות ותחושת מסוגלות ואחריות, בחירת נושאי הלימוד ועידוד לנטילת יוזמה ולאקטיביזם. בהפעילה את השפעתה על קהילת המשפחות, יכולה הגננת להגדיל את תחושת השייכות ואת הרצון להשפיע ולחזק גם את החוסן הפנימי של ילדי הגן וגם את החוסן של הקהילה.
אימוץ של עקרונות החינוך האקלימי כבר בגיל הרך יתרום לשינוי התפיסתי והתרבותי הנדרש בזמן משבר אקלים, אולם חשוב לזכור כי הוא לא יכול לעמוד לבדו, בלי להישען על תפיסת עולם של קיימות עמוקה. זו תבוא לידי ביטוי בכל היבט של התנהלות הגן: הפדגוגי, הערכי, החזותי והקהילתי. זהו צורך השעה.
*תודה לצוות הגיל הרך ולצוות אקלים ברשת הירוקה על הסיוע בכתיבת המאמר.
