כאשר אנו נותנים, נתינה כנה ולבבית, אנו משמחים, מביעים הוקרה, מפגינים יחס ואמפתיה. המתנה החומרית עצמה היא לא העיקר, היא רק אמצעי. ערך הנתינה דורש מאיתנו מחשבה על אדם אחר, מאפשר לנו לצאת מההתרכזות שלנו בעצמנו ולהתאמץ ולהקשיב לעולמו הפנימי של הזולת.
תרבות הצריכה מוכרת לנו "מתנות" ומרדדת את מערכות היחסים שלנו ליחסי "קח ותן". היא הופכת את היוצרות כשהיא מעמידה במרכז את השולי, את החומר שבמתנות. פעמים רבות אנחנו נותנים ומקבלים מתנות חומריות בלי קשר לרלוונטיות שלהן או לצרכים האמיתיים שלנו. פעמים רבות למתנות עצמן אין כלל ערך רגשי עבורנו. בזמנים קצובים וידועים מראש (חגים, ימי הולדת, חנוכת בית…) אנו מוצאים את עצמנו רודפים ומחפשים אחר מתנות חומריות ללא קשר לצורך או לטעם האמיתי של הזולת.
כמחנכות, האמונות על העברת ערכים בני קיימא לדור הצעיר ולנשות ואנשי חינוך, צורם לנו הרעיון שתרבות הצריכה היא זו המכתיבה את התוכן של הנתינה. האחריות שלנו היא להביא את הערכים והמסרים של צרכנות נבונה ולסגל התנהגויות חברתיות מקיימות. אין זה אומר שמעכשיו נפסיק לגמרי לתת מתנות חומריות, אלא שנכיר את השיקולים הערכיים ואת הצרכים האמיתיים של האדם המקבל, של החברה ושל התקופה.  
נחשוב יותר על נתינה ופחות על מתנה.