השנה התחלנו לשמוע יותר ויותר על שלומות משולשת (Triple WellBeing). זהו מודל שמעמיק את ההבנה שלנו, כי השלומות של היחיד ושל הקהילה מחוברות בצורה בלתי נפרדת גם לשלומות של הסביבה הטבעית.
ד"ר מירב תורג'מן, הממונה על גני הילדים באגף לחינוך לגיל הרך במשרד החינוך, שילבה את המודל במודל הגן העתידי, תחת השם שלומות הוליסטית. אנחנו ברשת הירוקה התחלנו ללמד את המודל בהשתלמויות לצוותים מובילים, שקיימנו בכל רחבי הארץ, במטרה להטמיע את צורת החשיבה הזו בקרב צוותי החינוך ולחפש דרכים ליישם אותה בצורה מעשית באורח החיים בגן. אז מהו בכלל המודל של שלומות משולשת?
שלומות משולשת: מעגלי השפעה מהאישי ועד לעולם כולו
מודל השלומות משולשת הוא גישה חינוכית וגישה לחיים בכלל שפיתחה רייצ'ל מסון (Rachel Musson), אשת חינוך בריטית שחקרה את הנושא במשך למעלה משני עשורים. לדבריה, שלומות אישית, קהילתית-חברתית ועולמית-סביבתית לא רק קשורות זו בזו – הן תלויות זו בזו באופן מהותי. לחיות בהתאם לגישת השלומות המשולשת פירושו להבין, שכל מחשבה, פעולה או מפגש שלנו משפיעה לא רק על עצמנו, אלא גם על רווחת הקהילות שאנו חלק מהן ועל רווחת כדור הארץ.
גישת השלומות המשולשת בנויה משלוש רמות של דאגה ואכפתיות (care): לעצמי, לחברה ולכדור הארץ. אלה משתלבות עם שלוש מיומנויות ליבה:
ראש: מודעות, חשיבה ביקורתית, למידה, שאלת שאלות, חשיבה עמוקה וחקר של נקודות מבט שונות.
לב: לחוות רגש ולטפח אינטליגנציה רגשית וחיבור לחוויות כדי לחזק את יכולת האמפתיה והחמלה.
יד: חיבור וקשר עם העולם. פעילות ומעורבות שמעמיקות את תחושת הקשר והשייכות שלנו לעולם הרחב.
כל נקודת מפגש כזו יוצרת פרקטיקות חינוכיות מעשיות:
בעזרת השיטה ביקשה מסון לחולל שינוי בתחום החינוך ולאפשר לילדים לחקור את עצמם ולעצב את עתידם מתוך חיבור והזדהות עם סביבתם. היא מציעה גישה חינוכית הוליסטית, שיוצרת אינטגרציה בין שלוש דרגות הדאגה והאכפתיות (לעצמי, לחברה, לכדור הארץ) לבין חשיבה מערכתית. לשיטתה, המטריצה הזו מאפשרת להבין טוב יותר את הקשרים המורכבים בין רווחה אישית, בריאות קהילתית וקיימות סביבתית,ככלים לטיפוח חוסן ויכולת הסתגלות.
בהשתלמויות שלנו השנה הבאנו את מודל השלומות המשולשת לצוותי הגננות והמדריכות, וניסינו ביחד איתן לבדוק איך הוא יכול להיות מיושם בגן או בכיתה. התחלנו לקבל אדוות ורשמים על תהליכים ושינויים שהתרחשו, והנה כמה דוגמאות:
יוצרים מערכת יחסים עם המרחב
רות ראובן, גננת מובילה מעמק הירדן, השתתפה בהשתלמות לגננות מובילות ומדריכות במחוז הצפון, בהנחיית ענת ברק-גורודצקי. בהשראת ההשתלמות, ובפרט בהשראת התנסות חווייתית ביצירת דמויות מבוץ בטבע, היא החליטה ליישם רעיון דומה בגן שלה כדרך לטפח מודעות וחמלה לאחר:
"יצאנו יחד לחורשה הקרובה לגן, התבוננו בסביבה, אספנו בוץ, ענפים, עלים וזרדים, וכל ילד יצר דמות משלו. עודדתי אותם לחשוב מה הדמות שלהם מרגישה, איזה שם יש לה, והיכן היא "רוצה לגור" בטבע. הילדים בחרו למקם את הדמויות מתחת לעץ, בין סלעים, על שורש בולט או על תלולית קטנה, ושיתפו את החברים במחשבותיהם. זו הייתה למידה מלאה במשמעות, שהעצימה את תחושת הסקרנות, השייכות, הביטוי האישי והקשר עם הטבע.
"הילדים עבדו אך ורק עם חומרים שמצאו בטבע ונחשפו לאפשרות ליצור ללא שימוש בחומרי יצירה תעשייתיים או מזהמים. התהליך גם חיזק את הקשר שלהם למרחב. כאשר ילד בוחר למקם את הדמות שלו "מתחת לעץ הגדול כי יש שם צל", הוא לא רק משתמש במרחב – הוא יוצר איתו מערכת יחסים. מתוך כך התפתחה תחושת אחריות. הילדים ביקשו "לא להרוס את הדמויות", והקפידו לעבור בזהירות בשביל כדי "לא לדרוך על החיפושיות".
"דרך היצירה, השיח וההזדהות עם הדמות והסביבה טיפחנו מודעות אקולוגית פשוטה אך עמוקה: הבנה שאנחנו חלק ממערכת טבעית שצריך לכבד, לשמור עליה ולחיות בתוכה בהרמוניה.
"החוויה חידדה לי את ההבנה שחינוך לקיימות אינו נושא נוסף בתכנית הלימודים – הוא דרך הסתכלות על העולם, דרך חיים. ילדים שגדלים מתוך חוויה של קשר, כבוד והתבוננות בטבע – יגדלו להיות מבוגרים אכפתיים יותר, אחראיים יותר ורגישים יותר לעולם שסביבם. ואני גאה להיות חלק מהתהליך הזה".
פרגון אמיתי חולל שינוי גדול
נורית שלח, גננת ומדריכת גננות בפתח תקוה, שהשתתפה בהשתלמות בהנחיית ענבל בן ארי, בנתה בעזרת המודל תהליך, שהתחיל בזיהוי כוחות אישיים והתרחב לקהילה, ופיתח אצל הילדים מודעות עצמית וחברתית:
"בהתחלה הילדים למדו לזהות את התכונות החזקות שלהם ושל חבריהם וכל אחד בחר "כוח על" אישי. ביום ההולדת של כל ילד, שאר הילדים מילאו "לוח העצמה" שבו הם מפרגנים לבעל השמחה ומציינים את התכונות הייחודיות שלו. בפורים הילדים התבקשו לגלות ולבחור כוחות על חדשים, כאלה הקשורים לערכים, כמו נדיבות, חברות, אהבה, אומץ, שיתוף פעולה, הקשבה, סבלנות, אחריות ועוד.
"גיליתי שאני מאמינה מאוד בכוחו של כל ילד וביכולת שלו לזהות בעצמו את החוזקות שלו", כתבה נורית על התהליך. "למדתי שכאשר מובילים תהליך הדרגתי ומובנה, הילדים מפנימים את הרעיונות לעומק ולא רק חווים אותם באופן רגעי. הופתעתי לגלות כמה עמוקות יכולות להיות התובנות של הילדים כשנותנים להם מרחב לחשוב ולהתבונן בעצמם. הבנתי גם עד כמה יכול פרגון אמיתי לחולל שינוי באווירה – ככל ששיתפנו יותר בחוזקות האישיות, כך הקשרים בין הילדים התחזקו".
לדבריה, התהליך הפך למשמעותי לא רק עבור הילדים, אלא גם עבור ההורים ויצר ממש קהילה בגן. השיא היה שוק קח-תן מקיים, שהילדים ארגנו עם ההורים תחת הכותרת "טביעת אצבע קטנה משאירה חותם גדול".
הזמנה להקשבה וסקרנות
סופי כהן, מדריכה פדגוגית מרמת גן, החליטה להתמודד עם נושא מאתגר לגננות רבות: יציאה למרחב טבעי מחוץ לגן. אחרי שהיא יצאה לטבע עם הגננות המודרכות היא שיתפה בתובנות על הכוח שיש בשהייה במרחב הטבעי ופיתוח מודעות לסביבה.
"כמדריכה פדגוגית גיליתי, שכשהמרחב משתנה – גם אני משתנה. ברגע שהחלטתי להניח בצד את כיסא הפלסטיק ואת שולחן הפורמייקה, ולצאת עם הגננת למרחב החוץ-גני – משהו אחר התרחש. השיח הפך טבעי יותר, ופחות מתווך ופורמלי. השאלות שעלו היו כנות יותר, עלו גם ספקות והאפשרויות התרבו.
"גיליתי שאני לא זקוקה למצגת או למבנה כדי להוביל תהליך, אלא לנוכחות, לשקט, להקשבה ולבחירה מודעת במרחב טבעי, שמאפשר שינוי. גיליתי שכשהסביבה משתחררת – גם החשיבה משתחררת.
"הבנתי עד כמה אני רגילה "להחזיק" את המרחב – להיות אחראית על הכיוון, על הדיוק, על היעד. אבל דווקא במרחב הפתוח, כשאין גבולות ברורים, פתאום גם ההובלה שלי מתרחבת. היא לא מתבססת רק על הידע והניסיון שלי, אלא גם על המרחב עצמו – שמזמין הקשבה, סקרנות, גמישות".
מתכננות את גן החלומות
בהשתלמות בחינוך לקיימות למדריכות פדגוגיות ולגננות מובילות במחוז חיפה, בנתה המנחה שחף צבר תהליך שחיבר את המודל התיאורטי לשטח. היא חילקה את המדריכות לקבוצות, כל קבוצה קיבלה גיליון נייר גדול, והתבקשה לתכנן עליו גן ילדים בהלימה לנושא המפגש, ובכל מפגש הקבוצה הוסיפה לגיליון דברים חדשים, בהתאם לחוויות ולתובנות החדשות שצברו. בסיכום כתבה אחת המשתלמות: "גן החלומות – תכנון גן ילדים שמגיב לצורכי הילדים ומושתת על עקרונות של טבע, חקר, יצירה, פליאה וקיימות – היה חוויה בולטת (בהשתלמות). זה נתן לי תחושת שליחות והמחיש איך אפשר לחולל שינוי אמיתי כבר מהגיל הרך".
אחת המדריכות, היבא זייד, יישמה את התובנות שרכשה בעבודה עם גננת שהיא מדריכה באום אלפחם. היבא ושחף הגיעו לליווי בגן של שירין סולימאן בויראת, ובעזרת המודל עזרו לה לתכנן וליישם את השינויים שהיא רצתה במרחבי הגן שלה.
בתוך הגן הן זיהו פינה קצת ונפרדת מהמרחב המרכזי, עם דלת זכוכית שקופה הפונה לחצר. החלל הזה שימש כמחסן ושירין החליטה להפוך אותו למרחב רגיעה וחיבור לעצמי. היא פינתה את מה שהיה שם, הכניסה ספות קטנות, שטיח ועציצים. בחצר, מעבר לדלת הזכוכית, היא הציבה אדניות ובהם צמחים מושכי חרקים ופרפרים. כל ילד שמרגיש צורך להיות לבד, להירגע ממשהו או להתרחק לרגע מהמולת הגן, יכול לגשת למרחב הזה, לשהות עם עצמו וגם להביט החוצה לחצר ולצפות בצמחים ובחרקים שבחוץ. שירין גם תלתה בגן צמחים ירוקים בעציצים, שנשות הצוות בגן יצרו במו ידיהן.
בחצר הגן שירין ביקשה להוציא לפחות חלק מיריעות ה"דשא" הסינתטי שכיסה את הכול. אחרי חשיבה משותפת היא החליטה שירין לחשוף את הקרקע במרחב שמשתרע בין ארגז החול לפינת הבנייה והמשחק הסוציודרמטי. מרגע שהפלסטיק הוסר והחצץ הטבעי נחשף, הילדים מבלים במרחב הזה זמן רב, בונים, גורפים, מזיזים, שקועים במשחק, נהנים מהמגע עם החומר הטבעי ועובדים יחד בשיתוף פעולה. לדברי שירין, השינוי היה משמעותי והשפיע על כל האווירה בגן.
פשוט, להתחבר
מודל השלומות המשולשת משרטט לנו מפת דרכים בהירה ונוחה למעקב. כאשר נראה כי ריבוי ועומס הבעיות בעולם עומד להכריע אותנו, והדאגות לעתיד ילדינו שוברות את ליבנו, התפיסה העומדת בבסיס המודל נותנת כיוון ותקווה. היא מזכירה לנו, שהדרך לחוסן הדרוש לנו על מנת להתמודד עם מה שיבוא לפתחנו היא תמיד אותה הדרך: להתחבר. להתחבר למקורות הכוח הפנימיים שלנו. להתחבר לא.נשים שסביבנו, לקהילה שלנו. להתחבר לסביבה הטבעית תומכת-החיים שלנו, המספקת את צרכינו הגופניים והנפשיים גם יחד.
מודל השלומות המשולשת גם עוזר לנו להבין מה דרוש על מנת להתחבר: המיומנויות, המודעות וגם – וזהו אולי הרכיב החשוב ביותר בימים אלו, כאשר אנו נדרשים ונדרשות לתפקד נוכח מציאות מטלטלת – חמלה.
קראו עוד:
לבנות את הכפר שלנו: חינוך רגנרטיבי לגיל הרך