צאו החוצה מהכיתה!
מאמר שלנו שהתפרסם ב-ynet:
האם מערכת החינוך קרסה בימי הקורונה? או שמא הפגינה גמישות ויצירתיות? הדעות לכאן או לכאן רבות כמספר ההורים ששולחים ילדים למוסד חינוכי. דבר אחד בטוח: המשבר הראה לנו שמערכת החינוך יכולה להשתנות. היא יכולה לפרוץ מסגרות מקובעות – ויכולה לעשות זאת במהירות.
תחשבו מה היה לנו: "חינוך ביתי" בעל כורחנו, לימודים בזום, לימודים בקבוצות קטנות ומערכת שעות גמישה, תלמידים שנדרשו ליותר עבודה עצמאית ועוד. למעשה, קיבלנו הזדמנות לראות, שאפשר לשבור את הכללים ואת המוכר והידוע. לכן זה בדיוק הזמן שמערכת החינוך יכולה לאמץ ולהטמיע בצורה נרחבת את הגישה הפדגוגית, המכונה חינוך חוץ או חינוך מבוסס מקום. אלה אולי מילים "מפוצצות" אבל מדובר ברעיון עתיק יומין, שאומר בפשטות: צאו החוצה.
חינוך חוץ הוא גישה שתופסת תאוצה בעולם ובארץ. יעידו על כך "גני היער”, שצצים כפטריות אחר הגשם, ובעקבותיהם גם "בתי ספר יער”. למידה בחוץ יכולה לספק פתרון לוגיסטי לצפיפות ולמחסור במבנים, אבל בראש ובראשונה היא מספקת רווחה נפשית ורגשית לילדים. ודאי אחרי שנאלצו לשהות שבועות ארוכים כשהם סגורים בבתים, בלי להיות במגע הנחוץ כל כך עם הסביבה הטבעית.
במהלך השנים שחבריי ואני ברשת הירוקה עובדים עם מאות נשות ואנשי חינוך, ראינו מקרוב את היתרונות של חינוך החוץ: לילדים יש יותר זמן ואפשרויות לאינטראקציות חברתיות. הם מתבוננים, חוקרים, בודקים, סקרנים. הם יותר פעילים פיזית – זזים, נעים, מטפסים, בונים מחסות וסוחבים ענפים. הם מגלים את היופי של עולם הטבע, ובהמשך מבינים אינטואיטיבית איך אנחנו קשורים לסביבה ותלויים בה. הפעילות במרחב הטבעי מעודדת את הילדים לפתח עצמאות ולהתמודד עם אי ודאות ועם אתגרים חדשים ולפתח מיומנויות מגוונות.
כולם מדברים על למידה משמעותית? ובכן, הלמידה המשמעותית ביותר מבוססת על החוויה ועל הרגש. כשנמצאים בחוץ, הלמידה נובעת באופן אורגני ממה שהמקום מספק לנו. מתקני משחקים בפארק יכולים ללמד אותנו על עקרונות פיזיקליים כמו כוח המשיכה או הכוח הצנטרפוגלי. העצים מזמנים שיחה על מה מספק העץ לאדם ולחי, על תהליך הפוטוסינתזה, על יערות הגשם ועוד. אפשר ללמוד לספור עלים, פרחים או עצים, אפשר לראות שיש צמחים מסוגים שונים ולנסות לסווג אותם, לבדוק איך הם נקראים ונכתבים באנגלית או לחוש על עורנו את ההבדל בין צל לחוסר צל ואז לדבר עם חום ומדידת טמפרטורות. האפשרויות הן אינסופיות. בעצם אין בעיה ללמד תכנית לימודים שלמה – בחוץ.
הלמידה בחוץ יכולה להיות הרבה יותר משחקית ומהנה, וכמובן שאפשר לנהל שיחה על נושאים שמעניינים אותנו, להקשיב לסיפור או לנוח בצל, לבהות בענפים ופשוט להיות. אם לניוטון זה עבד – מי יודע מה זה יעשה לילדים שלנו?
ועוד לא דיברנו על החשיבות הרגשית שיש לשהייה בטבע. גננות ומורות שהחלו ללמד בחוץ, גם אם זה רק יום אחד או יומיים בשבוע, מספרות שבטבע הילדים רגועים יותר ואלימים פחות. נכון, הם חוזרים הביתה עם בגדים מלוכלכים יותר – אבל בעיניים נוצצות.
אז צאו לגינה ציבורית,לפארק העירוני, לחורשה סמוכה, לחצר של שכנים ידידותיים ומסבירי פנים או לחצר ביה"ס, אם היא רחבת ידיים, ירוקה ומוצלת. אם התמזל מזלכם ואתם גרים בסמיכות לשטח טבעי – חוף ים או יער, מדבר או נחל הררי – צאו לשם. הטבע הוא מגרש המשחקים וכיתת הלימוד הטובים ביותר. אין ספק, כי בילוי של כמה שעות ביום במרחב פתוח, באוויר הצח, בתנועה ובמשחק, יכול רק להיטיב עם ילדים בכל גיל – וגם עימנו, המבוגרים.
קישור למאמר:
