לוגו רשת ירוקה

English

מדיטציה בטבע עם ילדי הגן

יותר ויותר מחקרים מגלים קשר חיובי בין הבריאות הפיזית, המנטלית והרוחנית של בני האדם לקשר שלנו עם הטבע. בספרו "הילד האחרון ביער”, טוען ריצ'ארד לוב, כי חשיפת ילדים לטבע יכולה להוות מעין טיפול להפרעות קשר וריכוז ולבעיות נוספות. לדבריו, כמו שילדים זקוקים לאוכל מזין ולשינה מספקת – כך הם זקוקים למגע עם הטבע. העובדה שילדים כיום לא נחשפים לסביבה הטבעית, או יוצאים לטבע רק לזמן מועט ביותר, גורמת למחלות פיזיות, רגשיות ונפשיות החל מהשמנה ועד היפראקטיביות ומתח. לאוב קרא לזה: הפרעת החסך בטבע – nature deficit disorder.
הנה כמה דוגמאות מספרו: פסיכולוגים סביבתיים באוניברסיטת קורנל מצאו כי "אירועי חיים מלחיצים השפיעו פחות על ילדים שגדלו בסביבה טבעית”. (1).
חוקרים אחרים מסכימים כי למשחק בטבע יש חשיבות מיוחדת עבור ילדים שעברו טראומה. “זה מאפשר להם לעבד את הדברים. הם יכולים לדמיין את הנוף ואת החומרים הטבעיים ה"פתוחים" כדברים שונים, בהתאם למצבם הרגשי. ילדים זקוקים לטבע עבור ההתפתחות הבריאה של חושיהם, ומכאן עבור למידה ויצירתיות.
סקר משנת 2003 גילה כי תוך 5 שנים הוכפל מספר המרשמים לתרופות נוגדות דיכאון, שניתנו לילדים בארה"ב. העלייה החדה ביותר נרשמה במרשמים עבור ילדים בגיל הגן (!), וזאת למרות שאין אישור לתת לילדים צעירים תרופות כאלה (2).

ביפן למשל נהוגה מסורת עתיקת יומין בשם אמבטיית יער: במטרה לרענן את הגוף ואת הנפש פשוט יוצאים אל הטבע, רצוי באיזור מיוער, מאטים את הקצב, ומסבים את תשומת הלב ליופי שמסביב. בעשורים האחרונים חוקרים מדענים את המנהג הזה והם גילו, כי ל"אמבטיית היער" יש יתרונות בריאותיים ממשיים: היא גורמת לירידה בהורמוני הסטרס ולירידה בקצב הלב ובלחץ הדם, מחזקת את מערכת החיסון ומפחיתה בצורה משמעותית מדדים של דיכאון, חרדה ובלבול.


לא רק לעשות – להיות

בניגוד למדיה ולמסכים, הטבע לא "גוזל זמן". הטבע מעצים את הזמן. הוא מרפא, משמש כר לפיתוח הדמיון, מספק השראה ומעודד יצירתיות. בטבע הילד יכול למצוא חופש, פנטזיה ופרטיות – מקום שליו ומרוחק מעולם המבוגרים.
גם אנחנו ברשת הירוקה ממליצים בכל השתלמות ובכל ליווי פרטני, לצאת עם הילדים החוצה כמה שיותר: לחצר, לגינה סמוכה והכי טוב לשטח טבעי, אם יש כזה בקרבת מקום.

ומה עושים בחוץ? פשוט לשהות, להיות ולחוות. בלי תכניות, בלי אג'נדה ובלי עשייה. אנחנו רוצים לאפשר בכל יום כמה דקות של הוויה שקטה לעצמנו ולילדים.
במודל הגן העתידי מדברים הרבה על "שלומות", WELLBEING, כמטרת-על של החינוך. אנחנו יודעים שהשלומות נמצאת בצורה הכי זמינה ופשוטה בטבע. לשהות בטבע, לבד או ביחד, בלי לחץ של זמן – זו שלומות.

נפגשים עם השיעמום

מהם היתרונות של אי עשייה?

  • מאפשרת מפגש ישיר של הילד/ה עם התחושות שלו ועם הסביבה.
  • כשלא מכוונים אותם מבחוץ, ילדים מכוונים את עצמם דרך מפגשים אקראיים, סקרנות ופליאה.
  • פוגשים את השעמום ומתמודדים בעצמם, מגלים יצירתיות פנימית.
  • מרשים לעצמם לנוח, לחלום, לאגור כוחות באמצעות המגע הבטוח עם אדמה, עץ, סלע.
  • שיטוט לבד – התבודדות ללא בדידות – מאפשרת גילוי, ריכוז וחשיבה.
  • שיטוט בקבוצה קטנה מאפשר חשיבה, שיחת עמיתים, תכנון, פתרון סוגיות.

מה תפקיד נשות הצוות?
אנחנו פה לתמוך בתהליכים, לשמור על הילדים מרחוק, לשים לב למה מתרחש ולכוון בעדינות, לא להגיד להם מה לעשות. לעזור לילדים להתמודד עם האין, עם ה"שיעמום". אנחנו פה גם להביט ולהבחין במה שקורה לילדים, ללמוד מהם. והכי חשוב, אנחנו נהנות מזמן השהייה ממש כמוהם.

פשוט לשהות בטבע, בלי תכנית

מדיטציה – הנחיות ותרגילים

איך נערכים למדיטציה בטבע

השהייה צריכה להפוך להיות לחלק אינטגרלי של הסדר יום – של הילדים ושל הצוות.
כדאי להביא מחצלת גדולה שכולם יכולים לשכב בלי להפריע לאחרים.
כדאי קודם לדאוג שהוציאו הרבה אנרגיה – אפשר לתת להם לרוץ, לקפוץ, לשחק משחקים אנרגטיים קודם.
לא להשכיב אותם בשמש. מומלץ בצל מתחת לעץ גדול (אלא אם יש עננים).
אפשר לעשות זאת בקבוצות קטנות, כשהאחרים במרחק מה.

עוצמים עיניים ומתחילים

לדבר בקול ברור, אך שקט ורגוע, ולהסביר שאת תשאלי שאלות והם יענו בלב ולא בקול רם.
לבקש לעצום עיניים ולהרגיש שהאדמה היא כמו מיטה שאפשר לנוח עליה.
מבקשים מהם לשים לב שהגוף בתנוחה נוחה ונעימה, להעביר את תשומת לב לאיברים השונים.
להתחיל למקד תשומת לב לתחושות: האם אתם מרגישים את הרוח על העור? זה נעים או לא? איפה מרגישים? לבדוק כשהעיניים עצומות האם באמת חושך שחור או רואים אור, צבע, תנועה? להתמקד בשמיעה: מה אנחנו שומעים? רוח? ציפור? מכונית?
עכשיו שימו לב לנשימה. להכניס אוויר ולהוציא אוויר. בשאיפה פנימה תדמיינו שאתם מריחים פרח יפה. בנשיפה החוצה, דמיינו שאתם מעיפים נוצה או עלה או סביון. האם חשים את האוויר בתוך הנחיריים? הפה? הגוף?

שיטוט מאפשר פגישה עם עצמי

תרגילי מדיטציה

תרגיל 1: לבהות בעננים – שוכבים על הגב, מביטים בשקט בעננים, אחרי 2-5 דקות אפשר לשאול: מה ראינו? מה דמיינו? מה אתם רוצים לספר?

תרגיל 2: sit spot – כל אחד בוחר לו מקום לשבת לבד בשקט, והוא רק מתבונן, מקשיב, מריח ומחגיש. לשים לב מה זז ומה קבוע במקום, מה חי, מה צומח ומה דומם, מה מיוחד שתופס את תשומת הלב. אחרי 2-5 דקות אוספים את כולם חזרה ושואלים מי רוצה לספר ולשתף.

תרגיל 3: שלושת הגבהים – עושים את התרגיל שלוש פעמים – בעמידה, בישיבה ובשכיבה על הבטן. מזמינים את הילדים לפתוח את כל החושים: מה אני רואה? מה אני שומעת? האם אני יכולה להרגיש משהו, למשל את הרוח? מאיזה כיוון הרוח באה?
ואז נאמר לילדים: כל מי שאנחנו רואים עכשיו זה הבית והמקום שלו, ואנחנו האורחים. נגיד להם תודה שהם מרשים לנו להיכנס.
כשעומדים רואים יותר רחוק, רואים את השמיים, שומעים דברים רחוקים. כשמתישבים פתאום הפוקוס משתנה, מתקרב. שמים לב לעצמים קרובים, לרחשים ורעשים חדשים. חוש המישוש מופעל, אנחנו נוגעים באדמה, באבנים.
בסוף נשכב על המחצלת, על הבטן, וניתן לילדים להביט בדברים הקטנים שעל הקרקע.
אנחנו רק נשאל מדי פעם: מה אתם רואים? מה אתם שומעים? זה נעים? נגיד תודה לכל מה שיש פה.
בסוף נזכיר לילדים, שאנחנו רוצים לשמור על המקום, על הבית של כל הדברים שראינו, שלא יידעו שהיינו פה.

 

מקורות מידע:

(1) https://www.academia.edu/20164416/Nearby_Nature_A_Buffer_of_Life_Stress_among_Rural_Children
(2) https://ahrp.org/rate-of-preschool-kids-prescribed-antidepressants-skyrockets-cong-investigates-fda/

(3) לינק לגליון של סקופ – מגזין מערך המו”פ במשרד החינוך, העוסק בנושא שיעמום:
https://bit.ly/3cxcF

שיתוף:

רוצה להתעדכן במה שאנחנו עושים ברשת?
רוצה לקבל תכנים חדשים בנושאי חינוך וקיימות שהכנו עבורך?
נשמח להיות איתך בקשר! כאן אפשר להרשם לניוזלטר שלנו:

Stay In Touch

Be the first to know about new arrivals and promotions

דילוג לתוכן