פעם ראשונה באתר? צור חשבון

חזרה
  • עברית

חלומות מתגשמים: חינוך לתרבות ולחברה מקיימת

תאריך פרסום: 19/12/2017

טיול של ילדי הגן

מסמך עקרונות לחינוך לקיימות – תא פיתוח הרשת הירוקה 2010

האם הרמנו ידיים? האם הפסקנו להאמין בחינוך כביטוי לאהבה וכציפייה לעתיד טוב עבור ילדינו?  דווקא כעת, כאשר הצורך כה גדול לחינוך משמעותי, כאשר כל כך הרבה מונח על כפות המאזניים, דווקא בשעת מפתח זו נמצא החינוך בשפל המדרגה – מתגונן, מושמץ ומקוצץ עד עייפה.
זוהי תקופה של סיכון ממשי להתפוררות חברתית ולפגיעה אקולוגית בלתי הפיכה, אך זו גם תקופה של הזדמנות – של סיכוי לעתיד אחר. לַחינוך שמור תפקיד מכריע לשינוי הנדרש. ראשית ,עלינו להישיר מבט אל המציאות ולגבש חזון לחינוך הפועל לאורם של עקרונות תרבות וחברה מקיימת.

המשבר בחברה ובסביבה

הכול נמדד לפי החור של הגרוש, אלא שהגרוש נעלם והחור הולך וגדל.   החור גדל, אך לא רק בכיסינו – עוד יותר בגופינו, בנפשנו וברשת החברתית הנפרמת.

הסרגל הראשי והבלעדי בהתנהלות העולם והחברה – הוא זה הכלכלי. כל תפישת הערך שלנו משוקעת עמוק בנרטיב הכלכלי ונמדדת לפיו (דוד אור). הפרטה ומימוש זכויות קנייניות הם שם המשחק. ה"שוק "הפך אילוץ הנכפה על 3.בנרטיב הכלכלי ונמדדת לפיו הפעילות האנושית כולה. קשרי הון -שלטון מטביעים את חותמם על החיים הציבוריים כמו על הנוף. "נחלת הכלל " שלנו ממשיכה להבהב באותות מצוקה ועקה. דלות הרוח משקפת את הדלדול של "משאבי הטבע". המשבר בחברה, בכלכלה ובסביבה הם סממנים חיצוניים והם אינם נפרדים זה מזה. הם חלק מסיפור אחד. צדדים שונים של תרבות הצריכה. מציאות שזקוקה לשינוי יסודי ועמוק, שינוי שאיננו יכול להתרחש בלי שינוי מקביל – ועמוק לא פחות – בחינוך.

הסיכון -" החור בחינוך" 

החינוך כיום הוא חלק מהבעיה –  לא חלק מהפתרון. מערכת החינוך דוחקת בעצמה ובילדיה להפשיל שרוולים ולהיכנס למרוץ בעולם גלובלי. תחרות לכל. גם אם רבים מדי לעולם לא יצליחו לעבור את המשוכה. בתי ספר הפכו לבבואה מכמירת לב של החברה: בתי חרושת לציונים, לימוד למען ההצלחה בתחרות, מנגנון להדרה ולריסוק הסולידריות בחברה של פרודות, אנשים וקבוצות מבודלות ומסוכסכות, מכנים משותפים שהולכים ונעלמים. הניכור החברתי מתעצם ומוליד אלימות קשה וגוברת בקרב צעירים. 
ילדים היום גדלים לתוך עולם מסוכן ומורכב פי כמה מבעבר, עולם שונה בתכלית באתגרים שהוא מציב .כפי שנאמר כבר לפני עשור "הכישורים, היכולות והעמדות שהיו הכרחיים לתיעוש העולם אינם בהכרח אלה שיהיו חיוניים לרפא את כדור הארץ, לבנות כלכלות יציבות וקהילות טובות. ילדינו יידרשו למצוא פתרונות חלופיים לגידול מזון, ליצירת אנרגיה, לתחבורה, לשימור ולטיהור מקורות מים, לעצירת תהליכי המדבור. הם יידרשו לשמור על הדמוקרטיה, להתיר את הקשרים בין הון ושלטון, לאפשר לכולם לכלכל ולפרנס את עצמם בכבוד, לייצר רשת חברתית וקהילתית השומרת על נחלת הכלל, על צדק ועל בריאות.

אלה אתגרים כבירים שהחברה האנושית ניצבת מולם. אתגרים הדורשים חינוך שיצייד את תלמידיו בידע, בערכים, בביטחון ובכישורים שונים בתכלית מבעבר. למרות האתגרים הללו, מה מציעות כיום מערכות החינוך הציבוריות? רבים מילדינו עדיין נשלחים למדבריות בטון, לשנים של הליכה בתלם. הם אינם נדרשים להפגין יצירתיות או מקוריות, חשיבה ביקורתית. הם לא נחשפים לחגיגה של גילוי והמצאה, ליוזמה ולעשייה ממשית.   

אנו קוראים לחינוך שנותן כלים לדור העתיד להתמודד עם בעיות העומק בחברה. חינוך שיקנה ערכים, שיבנה כישורים לחברה מתוקנת, שיגביר את תחושת השייכות והמסוגלות' שיפרוש רשת שתשמש שמירה וערובה לסביבה בריאה לדור הזה ולדורות הבאים.

  הסיכוי:  חינוך הוא ביטוי מעשי לתקווה

  החינוך הוא בבואה מושלמת של החברה כולה, ובאחריותנו כחברה לתקנו כך, שיהיה מיצוי התקוות והחלומות שלנו לעתיד.   

דמיינו מיליוני צעירים וצעירות מצטרפים לשוק העבודה, למערכות פוליטיות, לאקדמיה ולארגונים אזרחיhם כשהם רואים את העולם דרך משקפי הקיימות. צעירים שאינם מוכנים לקבל כמובן מאליו את אורח החיים הנוכחי    ומאמינים שאפשר לעשות תיקון – וכל אחד מהם משתתף בתיקון הזה. דמיינו אדרכליות שמתכננות בתים המייצרים את האנרגיה שהם צורכים, מהנדסים ומעצבים תעשייתיים שמתכננים קווי יצור ללא פסולת, מתכנני ערים שמתכננים ערים ידידותיות לאנשים ולא למכוניות, חקלאים שמשווקים תוצרת בריאה ישירות לקהילה, נערי אוצר שיוצרים תמריצים כלכליים לשמור על הסביבה ולתרום לחברה ומטילים מיסים על זיהום, נבחרי ציבור שמשנים את סדרי העדיפויות של החברה ומשקיעים בחינוך ובתרבות.  דמיינו דור שלם של צעירים וצעירות המאמינים בלב שלם, שכסף אינו הדבר החשוב ביותר בחיים. צעירים שבית ספר יצר עבורם סביבה שאפשרה להם להתפעל ולהתרגש מהיופי של העולם ומהחכמה של האנושות על כל גווניה, סביבה שאפשרה להם להאמין בעצמם וביכולתם לשנות את העולם לטובה, סביבה שלימדה אותם לא לשתוק כשהם רואים עוול, סביבה שלימדה אותם ליהנות משיתוף פעולה ומעזרה הדדית ולגלות אמפתיה לסבלם של אחרים.

יש מקום לתקווה: בית הספר ניצב היום כמוסד הקהילתי היחיד כמעט, המפגיש בין כתליו, פנים אל פנים, צעירים לצד מבוגרים למטרת למידה וצמיחה אישית וקהילתית. אין זה דבר של מה בכך בעולם גלובאלי. דווקא בתי הספר נותרו כמעין אזורי השקה וחיבור בין-דוריים וקהילתיים, שעדיין אינם שבויים לחלוטין בלחצי המסחור והמיתוג של תרבות הצריכה. בבתי הספר ניתן למצוא מקורות של דאגה כנה לדור הצעיר, לצד לעתים כוחות יצירה של מבוגרים וצעירים, העמלים יחד להיטיב עם המציאות. רבים מאנשי החינוך מקדישים את מיטב זמנם ומרצם לטובת טיפוח הדור הצעיר. אנשים אלה ראויים לשבח על פעלם מול האילוצים הבלתי סבירים וההגיונות הסותרים של המציאות בהם כלוא החינוך כולו. 

אלה מקורות אנרגיה ורוח, תרתי משמע, שמהם ניתן לחלום מחדש את החינוך. הדבר אפשרי וניתן להפכן נחלת הכלל. על כן לא זנחנו את התקווה לחינוך כמקום שמחבק את ילדינו ומדריך אותם לעתיד, שבו יהפכו להיות מבוגרים משמעותיים. מקום של שמחה וצמיחה, מקום לרכישת הכישורים והידע האנושי החיוניים ביותר לתרבות האנושית. –חינוך שכזה גם הוא  אפשרי ויתרה מזאת, הוא צו השעה של דורנו. לחינוך יש הכוח לאחות קרעים, לרפא ולהיות חלק מפתרון. חינוך הוא לב העניין בדרך ליצירת חברה, שבה ערכי הקיימות הם ערכי היסוד. מותר וחובה לחלום. החלום הוא הדבר המעשי ביותר. לא קמה תפנית בהיסטוריה שלא התחילה כחלום של קבוצת בני אדם. ואם רק נרצה  – גם זו איננה אגדה.

חינוך לקיימות  –  להיות השינוי 

 הקיימות היא אידיאל מעשי. על בית ספר  להיות השינוי  – Be the change   –  לגלם את השינוי בעצם הווייתו. על בית הספר ועל גן הילדים להיות חממה תוססת לשינוי ולעיצוב חלופות, המדגימות הלכה למעשה את המעבר לעולם בטוח, יפה, הוגן ומתמשך. להדגים שהחיים על פי ערכי הקיימות אפשריים.

 מעבר זה מחייב  להחזיר את השאלות הערכיות: מהם החיים הראויים? מהם היחסים הנכונים עם הטבע וה"אחר "בחברה? לאן אנחנו שואפים להגיע? על בית הספר לסייע לתלמידיו לעצב השקפת חיים הבנויה על בירור ערכי של היחסים הנכונים עם ה"אני "וה"עצמי", עם הזולת ועם הטבע והסביבה.

מעבר זה מחייב  לחבר את הנקודות: לראות את המכלול שבין החברה והסביבה על כל רבדיו. להכניס לרב שיח אנשים וקבוצות שהיו מנותקים ומסוכסכים. לחבר בין מקצועות, בין חברה אזרחית לבין אנשי הוראה ולמידה, בין כוחות בקהילה לבין בית הספר. לחבר בין ראייה מדעית וביקורת חברתית.    

מעבר זה מחייב פדגוגיה המבוססת על ערכי הקיימות: יצירת מקום ללמידה מעמיקה ושיטתית, רלוונטית ומשמעותית. טיפוח דרכי הוראה מעוררות סקרנות המאפשרות בירור זהות אישית, המעודדות יצירתיות והמפתחות מוסריות ואחריות. זו פדגוגיה הפותחת שער לכל ילד וילדה למיצוי שלל כישוריהם על בסיס מוטיבציות וסיגנונות אישיים מגוונים .זו למידה המחייבת דרכי הערכה חלופיים בתרבות בית-ספרית המבוססת על שיתוף בידע ועל עבודת צוות, על בניית יחסי אמון ותחושת ביטחון הנוצרים תוך כדי דיאלוג מעצים בין מבוגר לילד. 

 להלן עקרונות פעולה שאנו רואים בהם הכרחיים להתוות דרך לכל בית ספר וגן ילדים בדרך אל מימוש תפישת הקיימות וערכיה.

עשרת עקרונות היסוד בחינוך לקיימות

1.    הוקרה לחיים (gracias a la vida)

החיים הם נס והשמירה עליהם היא ערך עליון. על החינוך ליצור חוויית לימוד הכוללת מפגש עם צורות חיים שונות, עם המופלא שבטבע ובאדם. על החינוך  לעודד סקרנות ועמדה אכפתית ומטפחת כלפי המגוון התרבותי והאקולוגי, חינוך המקנה ענווה, הערכה וכבוד לבריאה, והוקרת תודה לחיים על פני האדמה.

2.     חגיגת המורכבות

אנו חיים בעולם מורכב מאין כמותו, עשיר במגוון ביולוגי, אנושי ותרבותי. בין הפרטים למערכות השונות קיימים תלות הדדית, היזון חוזר, איזון וחוסר איזון, חוקיות ותהליכים. על החינוך לחגוג את השונות, לטפח חשיבה מערכתית להבנת הטבע והחברה, לעודד את ההבנה והשמירה על המגוון – הן הביולוגי והן התרבותי, לקשר בין תחומי דעת – וזאת במטרה ליצור מארג של ידע, כישורים וקשרים שיאפשרו מגוון דעות ותשובות.

3.    להיות בבית בעולם

כיצד נוכל לפתח תחושה עמוקה של בית בקרב דיירי העולם שהוא ביתם-ביתנו? משימתנו היא להתחלק בהוגנות בעושר שבית זה מעניק לכולנו: באוויר, במים, באדמה, בצמחים, בבעלי החיים, בימים וביופי העילאי.

חינוך לקיימות היא הזמנה לפענח מחדש את הקשר והמחויבות ביני לבין העולם, לתכנן פסיעה (חותם?) קלה על האדמה כדי לחיות את החיים ברווחה (ולא רק ברווח ובפער) ולפתח מודעות להשפעות של מעשינו על האחר ועל הסביבה.

4.  סגירת המעגל

הכדור הוא עגול והטבע מחזורי. המחזוריות מעניקה השראה והמחשה לתהליכים מקיימים בעולמינו, ופותחת אפשרויות לאמץ מגוון אסטרטגיות חדשות. ביישום של עקרון המחזוריות בחינוך ובחיים יש ערך מוסף עצום. עלינו לחנך למעבר מחברה "קווית", שמייצרת וזורקת, לתרבות מעגלית שמשתמשת ומחזירה למקור, ממחזרת, משתמשת שנית, מתקנת.

5.   חשיבה מחודשת וביקורתית

חובה עלינו להטיל ספק במובן מאליו ולנקוט עמדה ביקורתית מול תהליכים המעצבים את תודעת הפרט ואת המרחב הציבורי. נדרשת חשיבה מחודשת – מוטת קיימות – על החברה ועל הכלכלה. על החינוך לפתח אמות מידה חדשות להערכה וללמידה, שיעזרו להבחין בין היתר בין עושר ורכושנות חומרית לבין אושר ועושר רוחני ותרבותי. על החינוך לטפח מגוון יכולות, ולעודד כישורי ביטוי ומסוגלות, שיקנו "חוסן פנימי" לדור הצעיר, ויחזקו את הביטחון והאהבה העצמית הנדרשת כדי לגבש זהות והשקפה חברתית- ערכית.

6.   צדק חברתיסביבתי

סוגיות סביבתיות מפגישות אותנו עם שאלות של צדק חברתי. קבוצות מוחלשות הן פגיעות יותר למפגעים סביבתיים. עולם צודק דורש חלוקה שוויונית יותר של משאבים ופתרונות הוגנים בנוגע למפגעים וזיהומים.

החינוך נדרש לייצר תרבות הנשענת על ערכים של צדק ושוויון, ערבות הדדית, תמיכה בחלש, שוויון הזדמנויות וזכויות. עליו לעסוק בסוגיות של צדק סביבתי וללמד באלו כלים ניתן לפעול למען עולם מתוקן והוגן.

7.    כישורי שינוי ואקטיביזם

השתתפות דמוקרטית איננה מולדת אלא כישרון נרכש הדורש אימון ותרגול מגיל צעיר. בימינו קיים צורך מובהק ביצירת דמוקרטיה מהותית, שהיא הרבה מעבר ל"פרוצדורות של הדמוקרטיה". בראי זה על החינוך לעודד היכרות עם החברה האזרחית ועם תנועות לשינוי חברתי ולהגנה על הסביבה, לפתח ראייה ביקורתית המזהה עוולות ואי נחת חברתית, בירור ערכי ונקיטת עמדה. על החינוך להקנות לאזרחים אוריינות פוליטית וכישורים לפעול במרחב הציבורי ולהוביל שינוי חברתי (action competence).

8.    מקומיות – חיבור להיות מקומיים ולא תושבים.

בני אדם גדלים- מכירים את עצמם, משפחתם וחבריהם – במקום כלשהו. למקום ולחיבורים אליו יש השפעה משמעותית על עיצוב האדם, הקהילה והתרבות שצומחים בתוכו. החינוך לקיימות מתהווה מתוך דיאלוג עם מקום: החיבור לעצמי – הכבוד לאחר ולסביבה. מקום מהווה מיקרוקוסמוס של העולם: ויחסי הגומלין בין אדם לעולמו – יעוצבו קודם כל בין אדם למקומו.

לבתי הספר חיוני לטפח "לימודי מקום" – עם עשייה למען המקום על קהילתו. בו בזמן, על חישת המקום להתרחש מתוך הזדהות והתחשבות במקומות אחרים – תחושת שייכות שתוביל בהמשך ללקיחת אחריות על סביבת החיים ועל החיים בכללותו.

9.    הנמכת הגדר בין בית הספר לקהילה

מבני החינוך מקיפים עצמם בגדרות המנתקות אותם מהסביבה ומהקהילה. חיבור בין בית הספר לסביבה שהוא חלק ממנה יאפשר נוכחות ומעמד לבית הספר כמבנה קהילתי משמעותי  ביישוב. על בית הספר להיות חלק מזרימה היוצרת מקומות מפגש להיכרות, ללמידה, להכרת המורשת התרבותית,  ליצירת שיתופי פעולה בין דורית ובין קבוצות ואוכלוסיות. על בית הספר לפעול כך שסביבת החיים של הלומדים תהיה חלק מפעילות במרקם ציבורי, תוך אינטראקציה מתמדת עם הנוף ועם המרקם הסביבתי והחברתי במקום בו חיים.

10.  המסע  לקיימות במנהרת הזמן

הקיימות מזמנת עיסוק מודגש במימד הזמן. היא מעמידה באור חדש את העבר ואת השאלות העולות ממנו: מה ומי היה כאן ואיך הגענו עד הלום?  מה ניתן ללמוד ממורשות העבר על מהותן והתנהלותן של תרבויות מקיימות? הקיימות מצריכה מבט צופה אל העתיד, לראות מעבר למה שקיים. מבט שמחליף את שיקולי הטווח הקצר בהתחשבות בדורות הבאים.על  בית הספר להקנות לתלמידים הבנה של תהליכים היסטוריים, לעזור להם לבנות חלום ולפתח חשיבה יצירתית כדי שיוכלו לעצב לעצמם את תמונת העתיד הרצוי להם.

* (נכתב ע"י צוות הפיתוח של הרשת הירוקה ומרכז השל).

קידום אתרים אורגני קידום אתרים אורגני
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support