כלכלה מעגלית ושיתופית: המודל הכי מקיים בשוק
בעולם הנתון בסכנה של שינויי אקלים ושל הידלדלות ואובדן של המערכות האקולוגיות, החלו יותר ויותר אנשים להבין ולהפנים ש-אופס… אי אפשר להמשיך ולנצל את המשאבים הטבעיים עד בלי די. הטבע הוא לא אינסופי, המשאבים מתכלים והשפע – שהוא כל כך מובן מאליו עבורנו – לא יהיה זמין לנו בעתיד. צריך לשנות את הגישה מן היסוד.
המודל הכלכלי המוביל והמוכר לנו כיום הוא של כלכלה לינארית, קווית. בכלכלה קווית לוקחים משאבי טבע, מייצרים מהם מוצרי צריכה, משתמשים (או לא…) וזורקים. לאן? ברוב המקרים למטמנה. בשנת 2015 לדוגמה, מתוך 6.3 מיליארד טון של פסולת פלסטיק שנוצרה בעולם, רק 9 אחוזים הועברו למחזור, 12 אחוז הועברו לשריפה ו- 79 אחוז נקברו.
המודל הזה רחוק מאוד מלהיות בר קיימא והוביל לחשיבה על התנהלות כלכלית הדומה יותר לתהליכים הטבעיים. בטבע אין פסולת. כל עלה שנושר או בעל חיים שמת הופכים לרקבובית המעשירה את הקרקע ומאפשרת צמיחה מחדש. לכל דבר יש שימוש והמשאבים מתחדשים שוב ושוב. ההתנהלות הזו מכונה "מעריסה לעריסה" (cradle to cradle), להבדיל מהגישה הקווית המכונה "מעריסה לקבר".
עריסה או קבר?
מודל כלכלי המבוסס על גישת "מעריסה לעריסה" נקרא כלכלה מעגלית. בדומה לטבע, בגישה הזו יש ניצול חומרי גלם ושימוש חוזר מרביים. הכלכלה המעגלית דורשת חשיבה חדשה כבר משלב התכנון של המוצר, על החומרים ממנו יהיה עשוי ולא רק למציאת פתרונות של הפחתת צריכה ומחזור. כיום מוצרים מתוכננים ובנויים כך, שלא יחזיקו מעמד זמן רב, וניאלץ להחליפם בחדשים לעיתים קרובות (תחשבו על ההחלפה של קולקציות ברשתות ה"אופנה המהירה" למשל, או כמה שנים היה להורים שלכם מקרר עד שהחליפו אותו בחדש לעומת המקרר שלכם).
במודל הקווי מתכנן המוצר לא לוקח אחריות על כל התהליך – מהמקור של חומרי הגלם ועד למה שיקרה איתם אחרי השימוש במוצר. בכלכלה מעגלית עלינו לתכנן את המוצר ואת תהליך הייצור והשימוש כך, שניתן להשתמש באותם חומרים שוב ושוב, או שנשתמש בחומרים שהם מתכלים בצורה מושלמת, וניתן להשיבם לטבע שם הם יתפרקו מבלי לזהם.
המוצר הופך לשירות
רוצים דוגמאות? בבקשה:
איקאה בודקת ייצור של אריזות מפטריות במקום שימוש בפוליסטירן שאותו לא ניתן למחזר; לגו מתחילה לייצר את אבני המשחק שלה מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים; בבריטניה החלו להשתמש באדני רכבת מפלסטיק ממוחזר (במקום באדני עץ).
גם בארץ יש דוגמאות להתנהלות במודל המעגלי: בחברת נייר חדרה אוספים פסולת קרטון ומייצרים ממנה אריזות קרטון, שאותן ניתן למחזר שוב ולייצר אריזות קרטון חדשות. בקנה מידה גדול יותר יזמו משרד הכלכלה והתעשייה והמשרד להגנת הסביבה את פרויקט הסימביוזה התעשייתית: יותר מ-1500 עסקים ממפים וממיינים את הפסולת שלהם, שהופכת לחומר גלם עבור עסק אחר במיזם תוך חיסכון בעלויות וכמובן תוך צמצום כמויות הפסולת וניצול יעיל יותר של המשאבים.
לצד הכלכלה המעגלית משגשגת בשנים האחרונות הכלכלה השיתופית. גם היא מזמינה אותנו לבחון מחדש את מוצרי הצריכה המקיפים אותנו ולהבין כי אין לנו צורך במוצר עצמו אלא בשירות שהוא נותן לנו. לדוגמה, במקום להחזיק מכסחת דשא שבה משתמשים אחת לחודש או פחות, נוכל להשאילה ממחסן שיתופי. בתחום התחבורה המודל הזה כבר קיים ומתבסס: בערים גדולות יש מכוניות שיתופיות, ואצלנו אופניים וקורקינטים שיתופיים פועלים בהצלחה, בבתי ספר רבים פועל מיזם השאלת ספרים שחוסך קנייה של ספרי לימוד חדשים מדי שנה ועוד.
להביא את המודל למערכת החינוך
הצורך במודלים כלכליים מקיימים הוביל אותנו באחרונה לחקור את הנושא של כלכלה מעגלית ושיתופית, וכמובן כיצד ניתן להביא אותו לידי ביטוי במערכת החינוך.
למרות שכלכלה היא אחת משלוש הרגליים של הקיימות, חברה-סביבה-כלכלה, כלכלה מעגלית ושיתופית אינה נושא שכיח בתוכניות הלימודים של משרד החינוך. כמובילים את החינוך לקיימות במערכת החינוך אנחנו מאמינים כי על נשות ואנשי חינוך להכיר את המודלים של כלכלה מעגלית ושיתופית, לאמץ את צורת החשיבה הזו וללמד אותה.
הרשת הירוקה ומחלקת החינוך של רמת הנדיב פיתחו בשיתוף פעולה תכנית חינוכית (מיועדת לתלמידי חטיבות ביניים) העוסקת בכלכלה מעגלית ושיתופית ומזמינה את התלמידים והקהילה לבחור אתגרים מהחיים ולהציע פתרונות המבוססים על עקרונות המודלים הללו.
סקרניות וסקרנים לדעת יותר? יום עיון לא.נשי חינוך בנושא כלכלה מעגלית ושיתופית והקשר שלה לחינוך יתקיים ב- 6 בדצמבר 2021 ברמת הנדיב.