"אחרי שני סגרים כבר הבנתי, שהכי נכון להגיע לילדים בבית דרך המגע והחומרים הפיזיים, שאותם אי אפשר להעביר דרך מחשב וטלפון”. זה מה שהדריך והוביל את ענבל קפלן, הגננת של גן רותם ביישוב הדרומי קדש ברנע, כשתכננה “ערכת סגר שלישי” לילדי הגן שלה. וכך, לפני כמה ימים קיבלו ההורים את ההודעה הבאה, שאותה הקריאו לילדים:
שלום לכל הילדים החמודים 💝
היום בערב יגיעו אל פתח ביתכם גמדים
ויניחו שקית עם כמה הפתעות בפנים.
לפניכם כל המצרכים,
ומצורפות גם ההוראות
להכנת שתיל עץ לימון 🌱🍋
ומובייל ריחני לכבוד טו בשב"ט
בבקשה שימרו על המחט המצורפת לכם🙏
והשוויצו לנו בתמונות של מה שהכנתם😉
והנה מה שכל ילד קיבל מענבל:
שקית ובה מרכיבים להכנת מובייל קליפות פרי הדר: חוט, מחט, קליפות חתוכות וחרוזים.
כל המרכיבים ליצירת עציץ לעץ לימון: בקבוק פלסטיק חתוך וגרב לבניית "עציץ פתיל" (עם קישור לסרטון שמדגים מה עושים), לימון שהילדים צריכים לחתוך, להוציא ממנו את הגלעינים ולהטמין בעציץ, ושקית עם אדמת שתילה.
שקית עם כופתאות קומפוסט, מתנה לעצים לקראת ט”ו בשבט.
"כאמא לארבעה, אני תמיד שמה את עצמי במקום ההורים ושואלת: אם הגננת הייתה שולחת לילדיי משימות – האם הייתי מצליחה לעשות אותן לנוכח העומס בבית? והתשובה היא לא”, מסבירה ענבל את הרציול מאחורי הערכה שהכינה. "אבל אם מקבלים את כל המרכיבים, כלומר את כל הערכה כמעט מוגמרת, להורים זה פשוט יותר וגם משאיר לילד את החוויה. לכן לדוגמה התחלתי להשחיל את המובייל, כדי לגרות אצל הילד את הרצון לעשייה”.
בשנים האחרונות חוקרת ענבל את גישת החינוך האנתרופוסופית, שבה עוסקים הרבה במלאכות יד ומתעמקים בכל מלאכה ומשימה על פני תקופות ארוכות יחסית. לדבריה, העשייה הממושכת הזו משמעותית מאוד עבור הילדים, ומפתחת בהם סבלנות והתמסרות לעשייה.
"בימינו, שהכל מאוד מהיר ואינסטנט, יש חשיבות גדולה לעבודה שדורשת קצב אחר, הרבה סבלנות וחוויה של משהו, שאני משקיע בו לאורך זמן. הילדים לא מסיימים את המטלה ביום אחד. אלמנט ההמתנה חשוב. יש ילדים שמתחילים לתפור ומתעייפים, וממשיכים ביום אחר. לכן אנחנו פורשים את המשימות על פני שבועיים כדי לתת לילד אפשרות לעצור. אני אפילו שואפת לשם. הילד מפתח קשר רגשי עמוק לדבר שהוא יצר, וכשהוא לוקח אותה הביתה – הוא מלא בגאווה”.
"לדוגמה בחורף תפרנו פטריות. הבאתי ענפים מצפון הארץ. את הגבעול של הפטרייה הילדים גילפו בעצמם, כמובן בליווי צמוד של הצוות. למרות שהם רק בני 4, הם לומדים לתפור בגן, ויש כבר ילדים שקלטו את העניין ותופרים לבד. מי שסיים את הפטרייה התחיל להכין גמד, אבל בגלל הסגר הם לא הספיקו לסיים אותם. לכן צירפתי את הגמדים לערכה ומה שנשאר לכל ילד לעשות זה לגלף פה בעזרת קולפן ירקות”.
ענבל לא שוכחת להודות כמובן לאורלי גל אור, רכזת החינוך הסביבתי במועצה אזורית רמת הנגב ומנהלת אזור דרום ברשת הירוקה, שמלווה אותה מזה כמה שנים. “לאורלי יש תמיד רעיונות יצירתיים ופרקטיים מאוד. בעצם, הרעיון לערכה הוא בזכותה".