איך קשור הג'ינס שלי למשבר האקלים?
"חנוך לנער על פי דרכו", אמר החכם באדם, אז מהי דרכם של בני הנוער? איך אפשר להגיע אליהם וללכוד את תשומת לבם? אנחנו ברשת הירוקה בחרנו בעולם האופנה כאמצעי להביא אליהם נושאים בוערים ו"כבדים" כמו קיימות, סביבה ומשבר האקלים.
למה דווקא אופנה? ראשית, כאמור, כי זו דרך מהירה להגיע ל"בטן הרכה" של המתבגרים, שמקדישים משאבים רבים לקניית בגדים, למותגים, סיילים וכד'. סיבה נוספת לבחירה באופנה כנושא מוביל לקיימות היא קלות היישום. לצד השינוי התפיסתי, בתחום האופנה קל יחסית להנגיש פרקטיקות יומיומיות שמחוללות שינוי, הן ברמת הפרט והן ברמת בית הספר.
רובנו מתקשים לתפוס ולהבין את הקשר שלנו למשבר האקלים ולמשבר הסביבתי, לא רק כפוגעים אלא גם כנפגעים. נדמה לנו, שמי שעלול להיפגע נמצא הרחק אי שם, בבחינת, מה לי הקטנה ולדובי הקוטב והקרחונים הנמסים? בעבודה שלנו עם מורות ועם תלמידים אנחנו משתמשים באופנה כדי לקרב נושאים אלה, שנתפסים כרחוקים וערטילאיים, ליומיום של כולנו ולחיים עצמם. לא בכדי, ההרצאה המובילה שלנו בנושא נקראת "קורבנות אופנה – המשבר העולמי ואני".

לומדים מתוך ארון הבגדים
בהשתלמויות ובפרויקטים שלנו אנחנו מציפים נושאים כמו איך נזהה את המניעים האמיתיים שלנו בקניית בגדים ואת הבולמוס שיוצרת בנו תרבות הצריכה (אגב, גם בתחומים נוספים, כמו אכילה) באמצעות יצירת אי שקט שמחפש הקלה מיידית.
אנחנו גם מסייעים להכיר ולהטמיע פרקטיקות חדשות: החלפת בגדים, רכישה מיד שנייה וגם איך לפתח סטייל אישי על זמני, שלא תלוי בקולקציות שמתחלפות בכל חודש או בכל עונה. אנחנו שולחים את התלמידים ללמוד בצורה מוחשית ממש מתוך ארון הבגדים שלהם, או עוזרים לייסד פינת החלפות קבועה בחדר המורים, שבו אפשר לעשות "שופינג" חינמי של פריטים (איכותיים ובמצב טוב) שמביאות הקולגות.

מאחורי חלונות הראווה
כדי להבין עד כמה הנושא של אופנה קשור לקיימות ולמשבר האקלים ריכזנו כאן כמה עובדות מסמרות שיער:
- כשאנחנו מדברים על תעשיית האופנה הכוונה היא לתהליך ארוך שמתחיל בגידול הכותנה או הפשתן, או בייצור הסיב הסינתטי שמקורו בתעשיית הנפט, טוויית החוטים והבדים, הלבנה וצביעה, תפירה, שינוע והפצה לכל אורך השרשרת ובסוף, אחרי הלבישה (במקרה הטוב), זריקה – כלומר הבגד הופך לפסולת שגם בה יש לטפל. בכל אחד מהשלבים האלה יש בזבוז של משאבי טבע ופליטת מזהמים וגזי חממה לאטמוספירה.
- אנחנו קונים יותר ויותר – אבל לובשים כל בגד פחות זמן. בשנת 2014 למשל אנשים קנו 60% יותר פריטי לבוש בהשוואה לשנת 2000 אך שמרו אותם פרק זמן קצר ב-50%.
- תעשיית האופנה אחראית ל-10% מכלל פליטת גזי החממה בעולם – יותר מסך הפליטות של כל הטיסות הבינלאומיות והמסחר הימי גם יחד. לדוגמה, בתהליך הייצור של זוג מכנסי ג'ינס נפלטת כמות של גזי חממה המקבילה לזו הנפלטת בנסיעה של 120 קילומטר.
- תעשיית האופנה צורכת 20% מכמות המים העולמית, והיא מזהם מי השתייה השני בגודלו בעולם. לדוגמה, בייצור של טי שירט אחת מכותנה משתמשים ב-2,700 ליטר מים – כמות ששותה אדם בשנתיים וחצי. באוזבקיסטן, למשל, גרמה תעשיית הכותנה לייבושה של ימת אראל, שהייתה האגם הרביעי בגודלו בעולם והיום היא ברובה שטח מדברי.
- כדי לאפשר את קצב הייצור המהיר והוזלת עלויות, נעשה שימוש רב בבדים סינתטיים דוגמת הפוליאסטר – סוג של פלסטיק שמיוצר מנפט. בשנת 2015 ייצור הפוליאסטר עבור תעשיית האופנה פלט לאוויר 706 מיליארד קילו של גזי חממה – כמות ששווה לכמות זיהום האוויר של 185 תחנות כוח מבוססות פחם. 35% מכל המיקרופלסטיק שמזהם את האוקיינוסים מקורו בבדים סינתטיים.
מקורות: Business Insider
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001295574

תצוגת אופנה בחצר בית הספר
הרשת הירוקה מעבירה השתלמויות בחינוך לקיימות לצוותי מורים הן במסגרת התכנית המשולבת של משרדי הגנת הסביבה והחינוך, והן במסגרת ליווי לבית הספר דרך קולות קוראים או במימון הרשות המקומית.
ההשתלמויות נוגעות בתחומים רבים של התנהלות בית הספר והתנהלותנו כפרטים. הנה שתי דוגמאות לדרך שבה שילבנו את נושא האופנה ותרבות הצריכה במסגרת החינוך לקיימות:
א. שבוע האופנה בבית הספר דוד בן גוריון בעמק חפר: בית הספר היה בתהליך הסמכה לבי"ס ירוק וההשתלמות הועברת במסגרת התכנית המשולבת לחינוך לקיימות. המנחה מטעם הרשת הירוקה, אפרת יהל פינגר, יזמה את שבוע האופנה כדרך להעלות את המודעות של התלמידים לנושא תרבות הצריכה והמשבר הסביבתי. הפרויקט הקיף את כלל שכבות ח' וט', עם עזרה של תלמידים ותלמידות י"א-י"ב.
שבוע האופנה כלל פעילות הכנה שהעבירו המחנכים בכיתות. בהמשך התלמידים השתתפו בשתי הרצאות: "קרבנות אופנה: המשבר הסביבתי ואני", שהעבירה אפרת, ו"השפעת תרבות הצריכה על דימוי גוף של בני/ות נוער", שהעבירה מטפלת בהתנהגויות אכילה.
אפרת וצוות המורים ארגנו אירוע שיא בית ספרי: תצוגת אופנה של בגדים, שהושאלו כולם מחנויות יד שנייה בעמק חפר. התלמידים עצמם היו הדוגמנים והסטייליסטים. עוד ארגנו שוק קח-תן שבו תלמידים הביאו פרטי לבוש איכותיים שאינם צריכים והחליפו עם חבריהם. תלמידי כיתה י' ממגמת תיאטרון צילמו סרטונים בחנויות יד שנייה במטרה לעודד קנייה בחנויות אלה ותלמידי י"ב העבירו פעילות בכיתות.

ב. פרויקט בנושא תרבות הצריכה בתיכון אמירים מכפר ורדים: את הפרויקט יזמו הרשת הירוקה ורכזת מגמת האמנות בתיכון והשתתפו בו תלמידי כיתות י'-י"א במגמת אמנות.
התהליך כלל עיסוק בשאלה איך נראית החברה שלנו, מהי תרבות בכלל ותרבות הצריכה בפרט, מה המקום שיש לחפצים ולמותגים בחיינו, איך פרסומות משפיעות עלינו ועוד.
אחרימפגשי פתיחה יצאה הקבוצה לסיור בקניון – אולם הפעם במבט ביקורתי ולא צרכני. הם התבוננו והבינו איך הקניון בנוי ומעוצב כדי לעודד עוד ועוד קניות. כל תלמיד צילם משהו שלדעתו מבטא את תרבות הצריכה, והצילומים נערכו למצגת שאותה ניתחו התלמידים הן מבחינה אמנותית והן מבחינה חברתית ותרבותית. פעילות זו העלתה מאוד למודעות של כולם את הכוחות המופעלים עלינו לקנות ולצרוך גם כשלא צריך.
מתאר גיא מיכאלי, תלמיד כיתה י"א: "הפרויקט הזה נתן לי מודעות שלא הייתה קודם. בפרויקט לא סתם לימדו – הראו לנו דוגמאות ממש מהחיים. בביקור בקניון פתאום ראינו דברים הזויים, מה עושים שם כדי למשוך אותנו. הצבעים החזקים, ההנחות רק על חלק מהפריטים כדי למשוך אותנו פנימה… לא הייתי תמים. הכרתי את זה עוד קודם – אבל עכשיו אני יודע עד כמה זה משפיע, במיוחד על ילדים”.

בסדנאות האמנות המעשיות התבקש כל תלמיד לצייר משהו שקשור לנושא וגם לכתוב טקסט שמלווה את העבודה, ומסביר מה עמד מאחוריה (דוגמה בתמונה).
מלבד העבודות האישיות הם יצרו מיצג קבוצתי של כל המגמה. בסדנת חשיבה הועלה רעיון ליצור מבוך מאריזות, כזה שכל מי שנכנס אליו מרגיש שהוא לא יכול להיחלץ ממנו. המסר שלהם היה: הצריכה האינסופית הזו חונקת אותנו. הם בנו מבוך מאריזות של מוצרי צריכה ומוכרים כמו דגני בוקר, קרטוני חלב, אריזות פסטה וקופסאות נעליים, וצילמו סרטון שנותן תחושה של נסיעה בתוך עיר סואנת, שבה כל הבניינים הם אריזות ומוצרים.
כל העשייה והחשיבה הזו לא נשארו בתוך מגמת אמנות. הציורים, הצילומים והסרטון הוצגו בתערוכה בחלל הכניסה לבית הספר כך שכל התלמידים נחשפו אליהם, ואף הוצגו בתערוכה בכנסת ישראל.

לסיכום, נושא האופנה הוא דרך מצוינת להמחיש בצורה טובה מהי קיימות ואיך פעולה של כל אחד ואחת מאיתנו משמעותית במארג האקולוגי הכללי. הם נשות ואנשי החינוך והן התלמידים הפנימו הרבה יותר את היכולת שלהם ליצור שינוי בהרגלי הקניות והלבוש שלהם, כאשר הלמידה הייתה מלווה בעשייה חווייתית ובהתנסות מעשית שהקיפה את כלל בית הספר.